זום אין קורונה- התמקדות בתופעות שהתרחשו בקבוצות דינמיות שעברו לעבודה מקוונת במהלך מגפת הקורונה

זום אין קורונה - מקבץ גיליון ,1-2 ,2020.pdf

הורידו את PDF • 220KB

מאת אפרת ציגנלאוב ואלה סטולפר

המחקר בוחן תופעות ייחודיות שהתרחשו במעבר הפתאומי מהנחיית קבוצות במעגל, פנים אל פנים, לפורמט מקוון בתוכנת זום. המחקר מתבסס על חוויותינו מהנחיה של שבע קבוצות דינמיות, שלוש מתוכן קבוצות טיפוליות, שלוש קבוצות יחסים בין־אישיים, וקבוצת הדרכה אחת. כל הקבוצות החלו את פעילותן במפגשים פנים אל פנים, ועברו למפגשים מקוונים בתוכנת זום במהלך ”הגל הראשון” של הקורונה בישראל או בתחילת ”הגל השני״ )חודשים מרץ עד יולי, 2020(. המחקר בוחן ארבעה היבטים מרכזיים של שינוי זה: הגלוי והסמוי מהעין - השפעות הגורמים הגלויים והסמויים במסך על התהליך הדינמי; תפקידו של מנחה הקבוצה כ״מארח” - ההשלכות הדינמיות של פונקציות המנחה במעבר מהמעגל למסך; מצב הקבוצה בעת המעבר למפגשים בזום - מהן ההשפעות של השלב שבו מצויה הקבוצה ושל אופי היחסים בין משתתפיה טרם המעבר למסך על הדינמיקה הקבוצתית במהלך המפגשים בזום; קרוב ורחוק - איך משפיע המרחק הפיזי על מידת האינטימיות הרגשית המושגת במפגשים. היבטים אלו מסכמים את השינויים החלים בדינמיקה הקבוצתית בעקבות מעבר מהמעגל למסך. המאמר מציע בחינה קלינית ותאורטית נוספת של העבודה הקבוצתית המקוונת בתקופה שבה אין אפשרות לקיים מפגשים פיזיים בין אנשים. בעקבות ניתוח הממצאים מנסחות הכותבות כמה המלצות פרקטיות למנחים של קבוצות מקוונות.

אנו מודות למכללת נתניה לחברה ואמנויות על תמיכתה בפרסום מאמר זה

מילות מפתח: הנחיית קבוצות, טיפול קבוצתי, קבוצות מקוונות, קורונה, זום

ד”ר אפרת ציגנלאוב היא פסיכולוגית חברתית־ארגונית מומחית ומנחת קבוצות; חברת סגל במכללת נתניה לחברה ואמנויות, בבית הספר לעבודה סוציאלית של אוניברסיטת חיפה )שלוחת בני ברק( ובתוכנית הדו־שנתית להנחיית קבוצות של אוניברסיטת תל אביב; יועצת ומנחת קבוצות בארגונים ציבוריים ועסקיים וכן קנדידטית במכון הישראלי לאנליזה קבוצתית.

אלה סטולפר, .A.M, היא עו”ס, פסיכותרפיסטית, אנליטיקאית קבוצתית ומדריכה בכירה; חברת סגל בתוכנית להנחיית קבוצות באוניברסיטת תל אביב, מרצה ומדריכה במכון לאנליזה קבוצתית במוסקבה ובבית הספר לפסיכולוגיה התייחסותית בקייב; מנהלת תוכנית להנחיית קבוצות בבית הספר להכשרת עו”ס בדימול, מקימה ומנהלת מכון גרופ אנליטי בסטברופול, רוסיה.

מבוא

בראשית 2020 החלה להתפשט בעולם כולו מגפה חדשה שמקורה בנגיף הקורונה (19 Covid(. גם בעת כתיבת מאמר זה המגפה ממשיכה להשתולל בכל תבל.

במרץ 2020 התקבלה בישראל )כמו ברבות ממדינות העולם( ההחלטה לסגור את בתי הספר, האוניברסיטאות והמוסדות הטיפוליים השונים, ולהעבירם למסגרת של עבודה מרחוק. בתוך ימים ספורים העברנו גם אנחנו את קבוצותינו לעבודה בפלטפורמה המקוונת של תוכנה בשם זּום. במהלך הנחיית הקבוצות חשנו שאנחנו נוטלות חלק בתהליך של שינוי משמעותי, ואולי אף היסטורי. כמנחות קבוצות ותיקות הנחינו עד כה בעיקר מפגשים פנים אל פנים )פא”פ(. כעת ביקשנו להבין אילו תופעות קבוצתיות מתרחשות בקבוצות שהחלו את דרכן במפגשים פא”פ, ובאמצע התהליך עברו למפגשים בזום.

כיוון שמגפת הקורונה והמעבר לזום היו שני שינויים דרמטיים שהתרחשו במקביל, חשנו כי הם התחלפו לסירוגין בתפקידיהם כדמות וכרקע, ולרגעים אף התקשינו לקבוע מהי הדמות ומהו הרקע. האם החרדה מהקורונה מושלכת על החרדה מהעבודה המקוונת, או שמא להפך? בשני השינויים היו טמונים איומים רבים, אך לצדם התגלו גם הזדמנויות חדשות, כמו עצירת מקצב החיים המהיר ומעבר לעבודה מהבית. הן הקורונה והן הזום חשפו בפנינו עולם חדש, שהזמין לשוב ולתהות על הרגלי העולם הישן. במאמר זה נציג חלק מהתובנות שחקירתנו הניבה.

סקירת ספרות

בשני העשורים האחרונים נכתבו מאמרים רבים בנושא של קבוצות מקוונות, מפורומים אינטרנטיים ועד הפלטפורמות החדשות המאפשרות להחליף את המפגשים פא”פ במפגשי וידאו. בתחילה עסקה כתיבה זו בעיקר בפורומים אינטרנטיים שונים, שאינם במתכונת פא”פ, אלא מתנהלים דרך צ'אטים, קבוצות דיון, קבוצות פייסבוק, פורומים שונים ורשימות דוא”ל.

ברק )2005( סקר מחקרים רבים שלימדו על היתרונות הגלומים בקבוצות מקוונות מעין אלו, הן קבוצות תמיכה והן קבוצות טיפוליות, המתקיימות בקרב אוכלוסיות שונות ברחבי העולם. את היעילות של הקבוצות הוא ייחס למספר גורמים, וביניהם האנונימיות של חברי הקבוצה, היוצרת פתיחות, מסייעת להתגבר על חרדה וביישנות, ומובילה לתופעות שכיחות של ”יציאה מהארון” וחשיפה סוחפת ומשותפת הנוגעת לנושאים רגישים.

וינברג )2018( עמד גם הוא על החשיפה העצמית הגבוהה, והמפתיעה לעיתים, בפורומים ובקבוצות דיון באינטרנט, אך יחד עם זאת טען כי הדינמיקה המאפיינת קבוצות אלו דומה יותר לזו של קבוצה גדולה ולא של קבוצה קטנה, ולכן בחר להגדיר את הקבוצות הללו כך: ”קבוצה גדולה בעלטה, עם אשליה של קבוצה קטנה”.

בשנים האחרונות, עם התפתחות הטכנולוגיה, פותחו פלטפורמות חדשות המאפשרות להחליף את המפגשים פא”פ במפגשי וידאו מרובי משתתפים המתנהלים מבעד למסך המחשב, הטאבלט או הטלפון החכם, בעזרת פלטפורמות אינטרנטיות כמו זום וסקייפ. הפלטפורמות הללו מאפשרות לקיים מפגשים בינאישיים וטיפוליים כאשר קיימת מגבלה על המפגשים הפיזיים. את המעבר מהמעגל למסך מתאר וינברג )a2020 ,Weinberg ) כמהפכה קופרניקאית, מסדר גודל הדומה לזה של המעבר מהספה למעגל.

בשנות השלושים של המאה הקודמת חולל פוקס )1946 ,Foulkes )מהפכה של ממש בעולם הפסיכואנליזה. הוא הרחיב את התפיסה של הטיפול הפסיכולוגי וטען שתהליכים תרפויטיים אינם חייבים להתרחש רק בין האנליטיקאי והאנליזנט שלו במפגש דיאדי, אלא יכולים להתחולל גם במעגל הכולל מספר מטופלים המתקבצים יחד, והופכים לקבוצה בעלת כוח ריפוי בעבור כל אחד מהם. מבנה זה הושתת על עקרונות פילוסופיים ופוליטיים של שוויון, והגיב לתרבות הדיקטטורית של תקופתו. את המעגל הקבוצתי דימה פוקס לרחם המכיל בתוכו את כל המשתתפים. מבנה נשי, עגול ואימהי זה נועד לשמש תשתית לצמיחה ולשינוי מעגלי וספיראלי, של התקדמות ורגרסיה, אשר החליף את המודל הליניארי ששלט בעבר. לאור מבנה זה והדינמיקות הפנימיות של הקבוצה סבר פוקס כי היא מגלמת בעבור משתתפיה דמות אמהית (1973 ,Foulkes(.

הטיפול הקבוצתי בקבוצת זום ”ריבע את המעגל”. לראשונה מאז מלחמת העולם השנייה הוא החזיר את משתתפי הקבוצה למבנה של ”שורות שורות של חיילים מסודרים”. קבוצת הזום שונה מן הקבוצה פא”פ במאפיינים רבים, וביניהם העדר הגוף, המראה הנשקף מהמסך ויכולת השליטה על הסטינג. כתוצאה מכך, פעולת ההנחיה שנגזרת ממנה שונה אף היא.

בריאיון שנתן מולין לשץ' לווינברג (2020 ,Rolnick & Weinberg (הוא תיאר את יתרונותיהן וחסרונותיהן של קבוצות מקוונות. בין היתרונות הוא מנה נכונות גבוהה יותר של משתתפים בקבוצות מקוונות לקחת סיכונים, בזכות המרחב הלא מודע המתקיים בהן לצד עושר של גורמים המשפיעים על הדינמיקה הקבוצתית ועל ה”כאן ועכשיו”, כמו מיקומים שונים של המשתתפים, תרבויות שונות שמהן מגיע כל אחד מהם, וכו'. בין החסרונות הוא מנה את הסביבה חסרת הגוף והמוגבלת יותר של האינטרנט, הדורשת מהמנחה יתר זהירות וענווה, לאור הנתונים המוגבלים והחסרים שבכוחו להסיק מהמראות שלנגד עיניו.

בסקירה עדכנית שהציג לאחרונה וינברג (b2020 ,Weinberg (הוא טען כי יש מטופלים שהטיפול הקבוצתי המקוון פחות מתאים להם, וכאלה שטיפול זה מתאים להם אפילו יותר מאשר טיפול קבוצתי פא”פ. בין אלו שהטיפול המקוון פחות מתאים להם נמנים מטופלים הנמצאים במשבר חריף, מטופלים לא מווסתים ומטופלים השרויים בדיכאון קשה המלווה במחשבות אובדניות. לעומת זאת, הטיפול הקבוצתי המקוון נמצא מתאים יותר למטופלים עם בעיית אינטימיות, עם סגנון התקשרות נמנע, עם סימפטומים דיסוציאטיביים, ועם חרדה חברתית. בעבור מטופלים אלו, הטיפול הקבוצתי המקוון מהווה אלטרנטיבה פחות אינטימית ומציפה, ומרחב בטוח יותר לעבודה על יחסים אינטימיים.

הצורך המרכזי שקבוצות מקוונות נתנו עליו מענה עד כה הוא הנגשת הטיפול בין אזורים גיאוגרפיים שונים (a2020 ,Weinberg(. בקבוצות שתוארו במחקרים שסקרנו כאן המשתתפים עצמם הם שבחרו להגיע לטיפול קבוצתי מקוון, מתוך ידיעה מוקדמת כיצד הוא יתבצע.

לעומת זאת, בתקופת הקורונה מספקות הקבוצות המקוונות מענה לצורך חדש שלא עלה עד כה, והוא תחליף למפגשים פא”פ במצב חירום, המלווה בסגר ובבידוד. המשתתפים שנתאר במאמר זה ”נזרקו” יום בהיר אחד לחלל הזום, בלי שום תכנון מוקדם, שבוע אחד בלבד לאחר שהקבוצה קיימה מפגש פא”פ.

יולנדה גמפל )רוט, 2020( משתמשת במטאפורת ”הקיר הנופל”, כשהכוונה היא לקיר הקליניקה, לתיאור מצבים שבהם המציאות מציבה את המטפל והמטופל במישור אחד: שניהם נתונים תחת איום חיצוני כמו מתקפת טילים, אזעקה, רצח ראש ממשלה ועוד. דומה כי מטאפורה זו הולמת לתיאור התופעה שהתרחשה בקבוצות שעברו במהלך חייהן ממרחב פא”פ למרחב המקוון של הזום, בשל האילוצים שכפתה מגפה כלל עולמית.

שיטת המחקר

המחקר הנוכחי הוא מחקר איכותני, פנומנולוגי ותיאורי, המתאר וממשיג תופעות שנצפו בשדה העשייה בעזרת דוגמאות )based evidence )ומנתח אותן בעזרת מושגים רלוונטיים מתוך הספרות (2014 ,Mertens(. המחקר מתבסס על חוויותינו כמנחות בשבע קבוצות דינמיות, שכל אחת מהן הונחתה בידי אחת מאיתנו. הקבוצות כולן החלו את דרכן במפגשים פא”פ, ועברו למפגשי זום במהלך ”הגל הראשון” ותחילת ”הגל השני” של הקורונה )חודשים מרץ עד יולי 2020(. להלן פירוט הקבוצות:

1 קבוצה טיפולית אנליטית שכללה 2 גברים ו4- נשים בגילים .45-30 לפני המעבר לזום ערכה הקבוצה מפגשים פא”פ במשך חצי שנה. .2 קבוצה טיפולית אנליטית ובה 5 גברים ו4- נשים בני .35-21 הקבוצה עבדה במסגרת פא”פ במשך 3 שנים בטרם המעבר לזום. .3 קבוצה טיפולית אנליטית שהיו חברים בה 3 גברים ו6- נשים בגילים .65-38 קבוצה זו עבדה במפגשים פא”פ במשך 9 שנים בטרם המעבר לזום. .4 קבוצת יחסים בינאישיים ובה 16 סטודנטיות בנות 55-25 שלמדו הנחיית קבוצות במכללה חרדית. הקבוצה הספיקה לעבוד במסגרת פא”פ במשך סמסטר אחד בטרם המעבר לזום, וקיימה סמסטר נוסף בזום. .5 שתי קבוצות יחסים בינאישיים שכללו 11 סטודנטיות ללימודי הנחיית קבוצות בגילים .55-30 הקבוצות עבדו במסגרת פא”פ במשך סמסטר אחד, ועוד סמסטר נוסף במפגשי בזום. .6 קבוצת הדרכה דינמית במסגרת לימודי הנחיית קבוצות. הקבוצה כללה 9 סטודנטיות וסטודנט אחד בני .70-30 היא עבדה כקבוצת פא”פ סמסטר אחד בטרם המעבר לזום, ועוד סמסטר נוסף בזום.

ניתוח הנתונים מתבסס על סיכומי מפגשים רפלקסיביים בחלוקה לקטגוריות ותמות רלוונטיות. לצורך שמירה על פרטיות המשתתפים שינינו את שמותיהם והשמטנו פרטים מזהים.

ממצאים

בפרק זה נבחן ארבעה היבטים מרכזיים של התופעות שזיהינו בקבוצות שעברו לזום במהלך מגפת הקורונה.

1 הגלוי והסמוי מהעין - כיצד הושפע התהליך הדינמי מן הדברים שהפכו גלויים על המסך ואלה שהפכו סמויים מן העין בעקבות המעבר לזום. .2 מנחה הקבוצה כ”מארח” )הוסט( - איזה השלכות דינמיות על פונקציות המנחה היו למעבר מן המעגל אל המסך. .3 מצב הקבוצה בעת המעבר לזום - איך השפיע השלב שבו הגיעה הקבוצה אל המעבר לזום על הדינמיקה הקבוצתית בימי המפגשים בזום, ואיזו השפעה היתה לאופי היחסים בין המשתתפים בטרם התבצע המעבר. .4 קרוב רחוק - מה היתה ההשפעה של המרחק הפיזי על מידת האינטימיות הרגשית בקבוצות שעברו למפגשים בזום.

הגלוי והסמוי מהעין

תופעה זו עוסקת בשתי שאלות של נראות על המסך - השאלה הראשונה בוחנת את המופעים החדשים הנגלים לעינינו בעת העבודה המקוונת, והשנייה ממקדת את המבט דווקא במה שנסתר מהעין. ה”נוף” הנשקף אלינו מריבועי הזום אינו זהה ל”נוף” הקבוצתי שאליו אנחנו רגילים. הזום חושף אותנו לרקעים השונים של המשתתפים, שלעיתים מספרים רבות על הדמות שניצבת בריבוע שעל המסך. הזום גם מאפשר לנו לראות את עצמנו במראָה, בין שלל המראות שמציב בפנינו היכל המראות הקבוצתי. עם זאת, חלקים נכבדים מהתמונה מוסתרים מהעין. הגוף נעדר מהשיח הקבוצתי על המסך, ועימו נעלמת גם השפה המיוחדת שבה הוא מבטא את מה שלא נכנס לצורות, מבנים ומילים. בנוסף לכך, בזום נעלם גם המבט הישיר, המכוון לאדם ספציפי בחדר.

הדיון בהיבט זה יכלול חמישה סעיפים: העדר הגוף והמבט הישיר בזום, דמות ורקע בעולם הווירטואלי, הצצה לעולמו הפרטי של המנחה, מראה עצמית קונקרטית, וסדר הישיבה במפגש.

א. היעדר הגוף והמבט הישיר בזום

ליאור, המשתתף בקבוצה טיפולית כבר שנתיים, נהג להגיע למפגשים מספר דקות לפני תחילת המפגש ולבחור לעצמו מקום ישיבה במעין טקס קבוע, שכלל לעיתים גם החלפת מקומות. עם המעבר לזום החל ליאור לראשונה לאחר למפגשים. כשניסינו לברר את סיבת העניין בקבוצה הוא סיפר שיש לו רגישות חזקה לריחות, ומעולם לפני כן לא הרשה לעצמו לאחר מחשש שמא ייאלץ לשבת ליד אחד מהמשתתפים שהוא רגיש לריחותיהם.

הגוף מספר לנו לעיתים על חוויות ראשוניות שהמילים אינן נוגעות בהן (1986 ,Usandivaras(. ההדהוד הגופני, הספונטני והלא מודע מאפשר הצצה להיבטים מוסתרים, המוחבאים בחדרי הנפש, כמו גם לחומרים סודיים שאינם נתונים לדיבור. הנוכחות של הגוף בחלל החדר, בגודלו, בתנועותיו, בריחו ובתגובותיו הפיזיות מקיים תקשורת המתרחשת בערוצים מקבילים לערוצים המילוליים. את התופעה הזאת מכנה פוקס בשם הדהוד )1977 ,Foulkes). אנו כמנחים עסוקים לא מעט בהאזנה מדוקדקת לסיפורים העשירים שהגוף מוסר לנו, לריקוד שהוא מבצע עם אחרים במעגל, ולהתמרה של ביטוייו לתקשורת המילולית.

כיצד אפשר להיפגש במרחב הטיפולי הבינאישי בלי הנוכחות הפיזית של הגוף? במאמר ”זומתרפיה” משווה טריאסט )2020( את העבודה בזום למציאות הדו־ממדית השולטת בספרו המפורסם של הסופר הבריטי אדווין אבוט ”שטוחלנדיה”, עולם שגיבוריו שטוחים וחסרים ממד שלישי של עומק. עלילת הספר מתפתחת כשגיבורי הספר פוגשים ביצור אחר מהם, שצורתו צורת כדור, המחייבת עולם תלת ממדי. את ההשוואה מגייס טריאסט כדי להמחיש את המעבר לזום, ואת הרגע שבו המפגש התלת ממדי עם אנשים בעלי גוף ונוכחות פיזית מותמר לתמונה שטחית הנעה על מסך. במסגרת העיסוק שלו בשאלה של העדר ממד הגוף בחלל הטיפולי המשותף תוהה טריאסט אם המעבר לטיפול מקוון הוא השטחה של החיים בכלל והפסיכותרפיה בפרט, או שמא יש כאן ”קפיצה קוונטית” שבכוחה לשחרר את הסובייקט מכבלי גופו, מכוח הכבידה ומן הפנטזיות הקשורות בהם. שאלה זו נראית לנו רלוונטית בעת הזו, לאור האיום על בריאותנו וקיומנו הפיזי מצד נגיף הקורונה. האם במצב כזה, של התקפה על הגוף והוצאתו מהמרחב הווירטואלי, המציאות השטוחה של המסך יכולה לספק לנו חוויית מוגנות גדולה מזו המתקיימת במציאות התלת ממדית? והאם ביטוייו של הגוף יכולים להיכנס אל העולם הווירטואלי בדרכים אחרות מאלה שאנחנו מכירים?

המבט, השתקפותו והשפעתו, תופסים מקום נרחב ביותר בתהליך ההנחיה, הטיפול והריפוי. המפגש בזום משנה את נוכחותו של המבט בעבודה הטיפולית על המסך בשני אופנים מנוגדים: מחד הוא לוכד ומבליט אותו הרבה יותר, מכיוון שהפוקוס של המצלמה נמצא על פניהם של המשתתפים והמנחים, ומאידך הוא מעלים אותו בכל הקשור לתקשורת בין־אישית, מכיוון שאין אפשרות לדעת מי מסתכל על מי בכל רגע נתון.

אחת ההתערבויות הבלתי מילוליות המרכזיות שלנו המנחים מתבצעת בעזרת המבט שלנו, שיכול להביע מגוון רחב של רגשות, כמו פליאה, התפעלות, דאגה, או סתם בדיקה של מצב המשתתף שהשתתק בפתאומיות. המבטים הם גם הדרך הנפוצה ביותר שבה מנחים המבצעים הנחיה משותפת מתקשרים ביניהם במהלך המפגש. לכן, בעולם הדו־ממדי שהזום יוצר, חלק מהאינפורמציה שמועברת במפגש פא”פ באופן בלתי מילולי פשוט נעלמת.

אורי, אחד המשתתפים בקבוצה טיפולית, נהג להסתכל על מיכל בכל פעם שחשף בקבוצה סיפור אישי. במעבר לזום שיתף אורי את הקבוצה בתחושתו כי איבד את הקשר עם מיכל וכעת שוב אין הוא יודע כיצד להתקרב אליה. הוא פנה בכאב למיכל ואמר: ”איבדתי כל קשר איתך, תמיד הרגשתי את המבט שלך עלי כששיתפתי במשהו מבייש, וידעתי להחזיר לך אותו כשהרגשתי שאת לבד או צריכה תמיכה. ועכשיו אני מסתכל על המסך ולא יודע איך לדבר איתך.”

סיפור זה מדגים את אובדן הקשר הבלתי מילולי בין משתתפים שמתרחש בקבוצות פא”פ. אחת השאלות המרכזיות ששואל שלפוברסקי )1993 ,Schlapobersky(, בניסיונו לפענח את הלא מודע הקבוצתי, איננה מה אומר האדם, אלא למי הוא אומר זאת. מסך המחשב במפגש הזום חוסם את האפשרות להבחין ביעד להשלכות המשתתפים בקבוצה, ולכן עלול לעוות, לבלבל או להקשות על זיהוי של תופעות קבוצתיות רבות, כמו קואליציות, תת קבוצות, דיאדות ועוד. כאשר התופעות הללו לא מזוהות הן כמובן גם לא זוכות לטיפול.

בד בבד, העדר האפשרות לקיים תקשורת במבט יכול לגרום להצפה בזיכרונות עבר מרגעים שבהם לא ניתן היה לתפוס את המבט של האחר או להרגיש בו, ולהוות הזדמנות לעבדן מחדש.

ב. דמות ורקע בעולם הווירטואלי

תורת הגשטלט מגדירה מהי הדמות ומהו הרקע בכל דימוי שבו אנו נתקלים (1959 ,Goldstein(. החלק שאנו תופסים כדמות נראה כעצם על גבי הרקע, בעוד שהחלק שאנו תופסים כרקע נפרש מאחורי הדמות. דמות ורקע יכולים להתחלף, וכל אחד מהם מציע פרשנות לאחר. בהקשר זה מעניין לציין כי ביון (1961 ,Bion (מגדיר הנחיית קבוצות כ”ראייה דו־עינית” של הדמות והרקע בעת ובעונה אחת.

במציאות הווירטואלית יש משמעות רבה לרקע של המרחב שבו בוחר המשתתף להתמקם, בין אם בצורה מודעת ובין אם לאו.

באחת הקבוצות הטיפוליות בחרו לעצמם המשתתפים רקעים מסרטי ילדים או ממשחקי מחשב. הרקע שהשתקף מאחורי כל משתתף הגדיר כמדומה את התפקיד שלו במשחק או שפך אור נוסף על הדמות שבחר להיות. לאחר מספר מפגשים העזו המשתתפים להיפרד מרקעים אלו ולגלות את רקע ביתם האמיתי, שחשף למעשה את ”הרקע שלהם”. באחד המפגשים נשאל מאור אם הרקע שנראה מאחוריו הוא חדרו, והוא ענה שהוא מצטלם בחדר של קולגה, כי אינו מעוניין לחשוף את חדרו האישי.

כפי שניתן לראות, בין הרקע והדמות מתקיימים קשרי גומלין הדוקים והם נושאים משמעות דינמית רבה. הבחירה של מיקום הישיבה בקבוצה מאתגרת את המשתתפים ומעלה סוגיות מורכבות של חשיפה וחיסיון. זאת ועוד, להבדיל מהמרחב הקבוצתי הרגיל, שבו יושבים המשתתפים במעגל, על כיסאות זהים, המקיימים אשליה של שוויון, הרקע הנגלה מהמסך מנפץ אשליה זו, וחושף את השוני והפערים בין המשתתפים, וכן חלקים נוספים מהעצמי שלהם שלא היו מוכרים לקבוצה עד המעבר למסך. חלקים אלו גם מוסיפים נדבכים חדשים למטריקס הקבוצתי, ומסייעים לבניית המארג הקבוצתי.

גילה, משתתפת בקבוצת יחסים בין־אישיים, נהגה להתמקם בקדמת ציורים שציירה. שיתוף הקבוצה באומנותה חשף צד באישיותה שהיה פחות מוכר, ועורר התפעלות רבה מצד חברי הקבוצה. בנוסף, מאחורי כל ציור הסתתר סיפור אשר הרחיב והעשיר את ההיכרות של הקבוצה עם גילה, ואת הסיפור הקבוצתי כולו.

הרקע שנפרש מאחורי המשתתפים מבעד למצלמת המחשב יכול להביא אל המרחב הקבוצתי חלקי עצמי אישיים וחדשים, ואף חלקים מהמארג הקבוצתי שנעדרו מהשיח עד כה, כמו עיסוק בזהויות תרבותיות ומגדריות בקבוצה.

נדיה, משתתפת ערבייה בקבוצת יחסים בין־אישיים, נמנעה עד המעבר לזום מעיסוק בזהות הערבית שלה, והביאה לחדר זהויות אחרות שלה, שדמו לאלו של המשתתפות היהודיות בקבוצה )למשל ”אשה”, ”אימא”, ”מורה”(. לאחר המעבר לזום, היא ישבה במפגשים על מרפסת ביתה, כשמאחוריה נראה מסגד שלעיתים עלו ממנו קולות המואזין. נוף זה הביא לחדר את הזהות הערבית של נדיה, ואת הקונפליקט הישראלי־ פלסטיני, שעד אותו רגע נשאר מחוץ לקבוצה.

דוגמאות אלו ממחישות כיצד הרקע שנראה מאחורי המשתתפים יכול לכלול אינפורמציה יקרת ערך בעבור הקבוצה, וכיצד העבודה עם חלקים נסתרים אלו יכולה להציע הזדמנות להתפתחות של הקבוצה כולה.

ג. הצצה לעולמו הפרטי של המנחה

גם אנחנו, המנחות, פתחנו לעיתים דרך מסך הזום צוהר אל החיים האישיים שלנו. העתקת מקום המפגש לחללים הפרטיים אפשרה למשתתפים להציץ לעולמנו האישי, אשר עורר בהם סקרנות רבה. ארון )2013( דן בעניין שמגלה המטופל בסובייקטיביות של האנליטיקאי ובחיפוש אחריה בסיטואציה האנליטית. הוא טוען כי בין המאפיינים המרכזיים וההכרחיים של התהליך האנליטי מצויים הסקרנות שמגלה המטופל ביחס לאנליטיקאי כאדם, מאמציו לחפש את הצדדים האנושיים שלו, ותפיסתו את האנליטיקאי כאדם, ההולכת ומתפתחת. הקבוצות המקוונות, שאותן מנהל המנחה מתוך חללי ביתו, מספקות הזדמנות להצצה כזאת.

באחד המפגשים של קבוצת יחסים בין־אישיים של סטודנטיות חרדיות, הבחינה ימימה בתמונה התלויה בביתי ובה כתוב: ”אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני”. היא הסבה את תשומת ליבי לתמונה ואמרה כי עד כה התביישה לשאול אם אני דתייה, אך כעת היא אוזרת אומץ ושואלת.

ההעזה של ימימה פתחה בפני הקבוצה כולה את האפשרות לברר עד כמה המנחה היא ”חלק מהם”, עד כמה היא מבינה את המשתתפות ואמפתית למצבן. אנחנו פירשנו את החשיפה הזאת כמעשה של אינקטמנט (Enactment) (2007 ,Grossmark(, שבו חשפה המנחה באופן לא מודע חלקים מזהותה כאקט של תמיכה במשתתפות החרדיות דווקא בתקופה שבה היתה החברה החרדית נתונה תחת מתקפה חברתית מצד החברה הכללית.

ד. מראה עצמית קונקרטית

”מאז שביטלתי את המראה של עצמי על המסך אני רואה טוב יותר את האחרים בקבוצה” סיפרה שמרית, המשתתפת בקבוצת יחסים בינאישיים כחצי שנה.

הקבוצה מספקת למשתתפיה מגוון מראות: ”היכל המראות” הפוקסיאני (1984 ,Foulkes(, שבו מתגלים חלקים שונים של העצמי שלנו דרך השתקפויותיהם במשתתפים אחרים, מראות ויניקוטיאניות )ויניקוט, 2007(, שבהן משתקפים משתתפי הקבוצה בעיני חבריהם, ומקבלים את חוויית הנראות הקיומית שלהם בדומה לדרך שבה התינוק משתקף בעיני אימו, ומראות קוהוטיאניות (1971 ,Kohut(, שבהן משתקפים המשתתפים זה לזה כזולת עצמי.

”חדר הזום” מעניק למשתתפים מפגש עם מראה אחרת, עם המראה הקונקרטית של עצמם. המראה הקונקרטית שונה מהמראות המתוארות לעיל, אך היא אולי מהראשונות המתוארות בספרות הפסיכואנליטית. לאקאן (1966 ,Lacan(, בהגדירו את ”שלב המראה”, תיאר את המהלך שבו מתחיל הפעוט לבסס אחיזה בדימוי שלם של עצמו, המקבל ביטוי קונקרטי בדמותו הנשקפת מן המראה. המפגש עם הדימוי האחדותי שלו שונה מאוד מחוויית הקיום שלו, המתאפיינת בחוסר קואורדינציה ובפרגמנטציה, ועל כן במהלך שלב המראה מקיים הילד מעין יריבות עם הדימוי השלם של עצמו. יריבות זו מסתיימת בהזדהות של הפעוט עם הדימוי, והיא זו שמאפשרת לו להתחיל לתפוס את עצמו כשלם אחדותי. התמודדות טובה עם שלב המראה מחייבת את נוכחותו של אחר משמעותי, אשר מסייע לילד להזדהות עם דימויו העצמי האחדותי.

במפגשי הזום שקיימנו תפסה המראה הקונקרטית נתח גדול מתשומת הלב של המשתתפים, שנרעשו מחדוות הגילוי של עצמם כמו אותו תינוק הנרגש מגילוי בבואתו במראה. המשתתפים היו עסוקים בדמותם, סידרו את שערם, ולא פעם ”נתפסו” בוהים בעצמם במהלך אינטראקציות חשובות, ולעיתים אף ”הודו” שכך עשו )למשל באמירה, ”סליחה, נבהלתי פתאום מאיך שאני נראית. אני חייבת להסתפר”(. זאת ועוד, המשוב התמידי שניתן מהמראה גרע במידה מסוימת מהחוויה האותנטית והספונטנית של הקבוצה כ”מגרש משחקים להתנסות”, וגרם למשתתפים לבחון את עצמם ו”לעשות תיקונים” מול בבואתם המדומה. תופעה זו לא פסחה גם עלינו, המנחות, שניתנה לנו ההזדמנות לראות את עצמנו לא רק באופן אישי, אלא אף באופן מקצועי, בפעולה. ואכן קרה שמצאנו את עצמנו מתבוננות בבבואתנו ולא במשתתפים.

במובן מסוים, מראה זו גרעה מכוחן של המראות האחרות המתקיימות בקבוצות פא”פ, שבהן אין למשתתפים אפשרות להתבונן בעצמם, והם פנויים יותר להתבוננות באחרים, הן כמראות להשתקף בהן ולשקף להם את עצמם, והן כאחרים משמעותיים המסייעים להם לגבש את העצמי האחדותי שלהם. מעניין לציין כי אף על פי שיידענו את המשתתפים על כך שתוכנת הזום מאפשרת לבטל את המראה העצמית, רובם המכריע התקשו להיפרד מדמותם, ולא עשו זאת. אם להודות על האמת, כך בחרנו גם אנחנו לעשות.

ה. סדר הישיבה במפגש

אחד הנושאים המשמעותיים בקבוצות פא”פ הוא סדר הישיבה: מי יושב ליד מי? האם מקומות הישיבה קבועים או מתחלפים? היכן יושב המנחה והאם הוא מחליף מקומות? והאם משאירים כיסאות ריקים למשתתפים שלא הגיעו למפגש? לעומת זאת, הזום ”מושיב בעצמו” את משתתפי הקבוצה, זה לצד זה, ללא אפשרות בחירה מצידם, ובמסך של כל משתתף מופיע סדר ישיבה אחר

תופעה מעניינת שהבחנו בה היתה שבחלק גדול מהמקרים כל אחד מהמשתתפים ראה עצמו כמי שיושב לצד המנחה. אך בעוד שבמפגש הפיזי המשתתף שיושב ליד המנחה אינו נמצא בטווח מבטו של המנחה, מה שגורם לעיתים למשתתפים ”לברוח” אל המקום הזה, בזום גם מי שחש שהוא יושב לצד המנחה מסתכל לו ישירות בעיניים. הזום מייצר, אם כך, פוזיציית החזקה (1960 ,Winnicott (אקטיבית יותר, המאפשרת למנחה להיות קרוב לכל אחד מהמשתתפים, ובו־בזמן להתבונן בכל המשתתפים פנים אל פנים. להחזקה זו יש משמעות רבה במיוחד בתקופה שבה העולם מתגלה כמרחב לא בטוח, והמציאות משתנה בפתאומיות קיצונית.

מצד שני, במפגשי זום, ”סדר הישיבה” משתנה לעיתים גם במהלך המפגש עצמו, למשל כאשר אחד מהמשתתפים מתנתק או משנה הגדרות במחשב שלו. שינויים אלה הופכים את חלל הקבוצה הווירטואלי לאתר של ”כיסאות מוזיקליים”, והאיזון הוויזואלי והתחושתי של הקבוצה כאובייקט יציב מתערער.

היבט נוסף שצריך לקחת בחשבון בקבוצות הזום הוא היעדר האפשרות לציין את המשתתפים החסרים באמצעות ”הכיסאות הריקים”, הנותנים בקבוצות פא”פ נוכחות חזקה להיעדר, כפי שתיארה סטולפר )2015( במאמרה ”קבוצה עם חלל”.

מנחה הקבוצה כ”מארח”

בתרבויות שונות יש למנחי הקבוצות תפקידים וסמכויות שונים במקצת, והבדלים אלה מקבלים ביטוי גם בשמות השונים שמקבל התפקיד, המייצגים ומעצבים תפיסה שונה. בארצות הברית מוגדר המנחה כ”מנהיג הקבוצה” (leader(, ׁשֵם המצביע על סמכויות ניהוליות יותר. בבריטניה, לעומת זאת, מכונה המנחה facilitator או conductor - טרמינולוגיה הנגזרת מגישת האנליזה הקבוצתית. פוקס רואה במנחה הקבוצה מעין מנצח תזמורת שהוא גם חלק בלתי נפרד מהתזמורת עצמה: הוא גם מושפע ממנה וגם מנצח בסגנונו האישי על הכלים המוזיקליים המצויים בה )1990 ,Anthony & Foulkes). בקבוצות הזום מכונה המנחה בשם ”מארח” (host(. מעניין אפוא לראות מה קורה לתהליך הקבוצתי כאשר מנחה הקבוצה הופך מ”מנצח” ל”מארח”.

השם ”מארח” מייחס משקל רב לאדמיניסטרציה הדינמית ולדאגה לרווחת המשתתפים. האדמיניסטרציה הדינמית היא כמובן חלק מרכזי מתפקידו של כל מנחה קבוצה, אולם בקבוצות הזום הרגשנו כי העיסוק שלנו ב”תנאי האירוח” ובנושאים טכניים אחרים רב יותר מאשר בקבוצות רגילות. נבחן למשל את הוויכוח השכיח בקבוצות סביב שאלת המזגן, כאשר חצי קבוצה סובלת מקור ולחציה השני חם. הקבוצה עסוקה במצב כזה בהדלקת המזגן ובכיבויו, תוך העברת השלט מיד ליד, אך המנחה בדרך כלל יימנע מנטילת השלט לידיו, ויעדיף לשקף לקבוצה את העיסוק בנושא המזגן כמטאפורה לעיסוק ב”טמפרטורה” השוררת בחדר ובוויסותה. במעבר לזום מצאנו את עצמנו טרודות עוד יותר בעניינים טכניים, ובמאמץ לכלול במפגש את כל המשתתפים. פתחנו את המפגשים בהדרכה קצרה על אופן השימוש בתוכנה, ובמהלכם הקדשנו מאמץ אקטיבי לחיפוש משתתפים שהתנתקו פתאום. ”חדר הטיפול” היה נתון לשליטתנו הטכנית, ויכולנו בלחיצת כפתור להשתיק את המשתתפים, לאשר או לדחות את כניסתם לחדר, ולהוציאם ממנו בסיום המפגש.

אתגר נוסף ש”המנחה־המארח” מתמודד איתו הוא הצורך להחזיק את הסטינג הפרוץ יותר של הקבוצות המקוונות. וינברג (2016 ,Weinberg (מכנה את הסטינג הזה בשם ”המכל הדולף”, שם שמצביע על חוסר היציבות של קירות הסטינג הנובע מן התנאים המאתגרים שבהם מתקיימת הקבוצה. ההתמודדות עם אתגר זה דורשת מהמנחה החזקה נחושה הרבה יותר של המבנה הרגשי של הקבוצה.

המרחב הקבוצתי בקבוצות הזום נפרץ לעיתים קרובות על ידי הפרעות שונות, הכוללות למשל כניסה פתאומית של זרים )ילדים, חברי המשפחה, או חיות מחמד(, עיסוק במחשב או בטלפון הנייד, עישון או אכילה במהלך המפגש, או השתתפות במפגש תוך כדי נסיעה ברכב, רביצה על ספה, או במעין ”נוכחות נפקדת”, כאשר המצלמה סגורה. מצבים אלו הופיעו בשכיחות רבה בקבוצות שהנחינו הן בשל האתגרים של שגרת הקורונה, כמו האילוץ לטפל במקביל בילדים שלומדים מהבית, והן כביטויים של התנגדות למעבר לזום. הם דרשו מאיתנו התערבות אקטיבית במאמץ לשמור על הגבולות של המכל הקבוצתי כמרחב המאפשר עבודה טיפולית.

אחת מהדילמות שאיתן התמודדנו היתה התנתקויות פתאומיות של משתתפים מהקבוצה בזמן המפגשים בעקבות בעיות ברשת האינטרנט. ביון )1967 ,Bion )טבע את המונח ”התקפות על החיבורים” לתיאור התקפות הרסניות המתרחשות במרחב הנפשי על החיבורים הקיימים בין אובייקטים, והורסות את הקשרים בין אמוציות והיגיון, רגשות וחשיבה, באופן שלא מאפשר חשיבה הגיונית. ההתנתקויות של משתתפים מהקבוצה יצרו גלגול טכני קונקרטי של המונח הזה, וגרמו לנו, כמנחות, לתהות מהו תפקידנו במקרים אלו, ומה מידת האקטיביות הנדרשת מאיתנו.

באחד המפגשים של קבוצה טיפולית אנליטית נקטתי עמדה אקטיבית ביחס להתנתקות של משתתף. משהתברר שהוא לא מצליח להתחבר מחדש למרות ניסיונותיו הרבים, ביקשתי מכל הקבוצה לצאת ולהתחבר מחדש שוב. צעד זה הוביל אמנם לעצירת התהליך, אך איפשר לכלול בתוכו את כל חברי הקבוצה.

דוגמא זו מעלה את שאלת האחריות: על מי מוטלת האחריות לחיבורים הווירטואליים, ואיך צריך לטפל בניתוקים? מנחי קבוצות נוהגים ליצור חיבורים וקומוניקציה בין משתתפים שהגיעו למצב של ניתוק. חיבור זה מתבצע באמצעות התערבויות אישיות או קבוצתיות, המפרשות את המצב או משקפות אותו. אך כאן החיבורים שעסקנו בהם היו קונקרטיים וטכניים.

מצב הקבוצה בעת המעבר לזום

אחת התופעות שהבחנו בהן במפגשי הזום היתה הקשר בין אופן ההתמודדות של הקבוצה עם המעבר למפגשים וירטואליים ובין מצבה של הקבוצה לפני המעבר. השאלה המרכזית שהשפיעה על איכות המעבר היתה ”איפה הקורונה תפסה את הקבוצה”, היינו באיזה שלב התפתחותי היתה הקבוצה נתונה, מה היו היחסים בין חבריה, ומה היו מידת האמון, הביטחון והאינטימיות בקבוצה. גם לתופעות מיוחדות, כמו אנטי־גרופ (2015 ,Nitsun(, התנגדויות או ”שעיר לעזאזל” (1965 ,Heap (היתה השפעה ברורה על איכות המעבר למרחב הווירטואלי. באופן כללי התרשמנו כי קבוצות שהתשתית שלהן טרם הקורונה היתה יציבה, בטוחה ואינטימית הסתגלו ביתר קלות למעבר לזום, ואף מצאו בו הזדמנויות חדשות, כמו אלה שיפורטו בסעיף הבא, ”קרוב־רחוק”. לעומתן, בקבוצות שהיחסים והאווירה בהן טרם השינוי היו מתוחים וקונפליקטואליים, המעבר לזום פעל כמגבר, והעצים את הקונפליקטים.

מצבה של הקבוצה ברגע המעבר לזום היה קשור במידה לא מבוטלת גם לשלב ההתפתחותי שאליו הגיעה הקבוצה בטרם המעבר. להתרשמותנו, קבוצות שעברו לזום בשלב התפתחותי מתקדם, שבו שררו בין חבריהן ביטחון ואינטימיות, צלחו ביתר קלות את המעבר, והצליחו להתמסר לתהליך הקבוצתי למרות השינוי. לעומת זאת, הקבוצות שהתקשו ביותר לצלוח את המעבר היו הקבוצות שנכנסו אליו בשלב הסכיזו־פרנואידי )בירן, 1983(, המתאפיין בקונפליקטים ובשימוש במנגנוני הגנה פרימיטיביים של פיצול, הזדהות השלכתית ו”שעיר לעזאזל” (1965 ,Heap(. בקבוצות אלו, החיבור בין המציאות הפנימית של הקבוצה ובין האיומים הקונקרטיים שבחוץ הפכו את התנאים בקבוצה לבלתי נסבלים וקשים להכלה ולאיחוי של החיבורים. זאת ועוד, הזום אפשר שימוש בהגנות של לחימה־בריחה (flight-fight) (1961 ,Bion (ובהתקפות על הסטינג, שבאו לידי ביטוי בשימוש בטלפון הנייד, בכיבוי המסך ובכניסות של זרים למפגש, תופעות שלא היו מתאפשרות בקבוצות פא”פ.

קבוצת יחסים בין־אישיים של סטודנטיות חרדיות התמודדה ערב המעבר לזום עם תופעות של קונפליקטים ופיצול בין חברות הקבוצה. המעבר למפגשים וירטואליים הכביד על ניסיונותי העיקשים להתמודד עם תופעה זו. הקונפליקטים הלכו והתעצמו, ולוו בשתיקות של חלק מהמשתתפות, ובהתקפות רבות על הסטינג. לאחר זמן מה הבנו כי היחסים העכורים בקבוצה משחזרים במידה רבה את הפיצול בין חילונים ודתיים שחל בחברה הכללית בעקבות המגפה. הבנה זו היתה השלב הראשון במציאת הפתרון לקונפליקט.

בסעיף הבא נציג תופעה הפוכה, מקרים שבהם האינטימיות דווקא התעצמה בעקבות המעבר למפגשים בזום. גם במקרים אלה מצאנו קשר בין התופעה ובין התשתית שנוצרה בקבוצות אלו בטרם פרצה הקורונה.

”קרוב רחוק”: ההשפעה הפרדוקסלית של המרחק הפיזי על מידת האינטימיות הרגשית

אחת מהשאלות המרכזיות שהעסיקו אותנו היתה מה קורה לקירבה ולאינטימיות בין המשתתפים בעת המעבר לזום. רבים מהמשתתפים התלוננו באוזנינו על היעדר המגע בקבוצות שעברו לזום: ”זה לא אמיתי”, ”זה לא זה”, ”זה כמו לגעת זה בזה עם כפפות”. חלק מהמשתתפים התרחקו והתכנסו בעצמם בעקבות המעבר.

יחד עם זאת, הופתענו לגלות שאצל משתתפים מסוימים דווקא הריחוק הפיזי והיציאה מהמפגש פא”פ הם שאפשרו להם לראשונה להעז ולחשוף את צפונות ליבם. כך יצא שדווקא בתקופת החירום, בחלל הזום, שמענו סודות וסיפורים משפחתיים סבוכים ורבי עוצמה, שלא נחשפו לפני כן בקבוצה, והם לוו בהערות כמו אלה:

”החלטתי לחשוף בפניכם את הסיפור שעליו אני תמיד מספר בכותרות דווקא כאן בזום, משום מה זה מרגיש לי יותר בטוח”; ”הבושה מאחורי המסך נסבלת יותר”.

תופעה זו נראית לנו מעניינת ומפתיעה, ונרחיב את העיסוק בה בפרק הדיון. עם זאת, יש לציין כי בדרך כלל המשתתפים שהרגישו בטוחים יותר להיחשף בזום היו אלו שמרחב ביתם אפשר להם לדבר בחופשיות, בלי שהדברים יגיעו לאוזניים של בני משפחותיהם. פעמים רבות היו אלו משתתפים שחיו בגפם. לעומת זאת, משתתפים שלא הצליחו למצוא בביתם מרחב מוגן, ויצאו מהבית כדי לחפש אותו, למשל במכונית או על ספסל בגינה, התקשו פעמים רבות לפתוח במרחבי חוץ אלה את ליבם.

אנחנו סבורות כי ההסבר לפתיחות הפתאומית של חלק מהמשתתפים אינו מתמצה במעבר למרחב המקוון, וקשור גם למגפת הקורונה, אשר השפיעה על המשתתפים במספר דרכים. דומה כי הקורונה עצמה זירזה תהליכים, כיוון שפעלה כמעין מראה, ושיקפה למשתתפים את מצבם בחיים בעת הבידוד: האם הם לבד או בעלי משפחה? האם יש להם עבודה לחזור אליה? אילו יחסים הם מנהלים עם בני משפחתם ועם חבריהם? האיום בחולי ובמוות עורר מחשבות אקזיסטנציאליסטיות של חיים ומוות, המודחקות בשגרה, והשיל מנגנוני הגנה רבים. פחדים אלה השתקפו למשל במשפט שאמרה אחת המשתתפות באחת הקבוצות: ”אני פוחדת שאמות בלי שיהיו לי ילדים ובלי להשאיר אחרי זכר”.

תימוכין לכך שמחשבות כאלו נטו להתעורר בהקשר של מגפת הקורונה אפשר למצוא גם במאמרו של טריאסט )2020(: ”מי שחווה את המצוקה יגלה אולי כי הקורונה דווקא גרמה לו להסיר מעל פניו את המסכה שהוא עוטה בכל ימות השנה, ולראות את פניו האמיתיים נשקפים בראי המציאות. מי שחווה את קרבת המוות וממשותו בתודעתו עשוי לשאול את עצמו: מה עשיתי עם החיים שלי לעזאזל? וכששאלה זו נשאלת לא כטרוניה רטורית - היא מצמררת” )טריאסט, ,2020 עמ' 4(.

במצב של מחשבות אימה וחרדה קיומית, דווקא המרחב הווירטואלי, שעד כה עורר חשדנות רבה בהקשר הטיפולי, הפך פתאום לאזור בטוח למחצה, ובעצם לאזור היחיד שבו ניתן לפתוח דלת באופן מוגן יחסית, לפגוש אחרים הנמצאים במצב דומה, ולשתף אותם בעולם הפנימי. כך, באופן פרדוקסלי, בתקופה שבה כל מפגש פנים אל פנים כרוך בעטיית מסכה, דווקא קבוצות הזום הן שמאפשרות להשיל את המסכות.

דיון

במחקר זה ביקשנו להתחקות אחר תופעות שהתגלו בקבוצות אשר החלו את דרכן במעגל פא”פ, ובאמצע התהליך, בשל מגפת הקורונה, עברו למפגשים מקוונים בתוכנת הזום. ביקשנו לבחון אילו תופעות קבוצתיות מתרחשות בקבוצות אלו, והאם הן דומות לתופעות המדווחות בקבוצות מקוונות שהחלו את דרכן במפגשים הווירטואליים.

איתרנו ארבע תופעות שנראו לנו ראויות להתייחסות: ”הגלוי והנסתר מהעין”, מנחה הקבוצה כ”מארח”, מצב הקבוצה בעת המעבר לזום ו”קרוב רחוק”.

התבוננות בתופעות אלו, והשוואה ביניהן ובין התופעות המדווחות בספרות, העלתה קווי דמיון רבים בין הממצאים שנגלו לעינינו ואלה שנמצאו במחקרים קודמים. בכך נתנה התצפית שלנו תוקף נוסף לספרות ההולכת ומתפתחת בתחום זה.

בנוסף לתיקוף התופעות המדווחות בספרות חשף המחקר הנוכחי מספר תופעות מעניינות, שברצוננו להתעכב עליהן כאן. אחת התופעות שהפתיעו אותנו היתה זו שהגדרנו בשם ”קרוב־רחוק”, אשר התייחסה לרגעים שבהם דווקא המרחק הפיזי איפשר לחזק את האינטימיות הרגשית. נוכל להציע מספר הסברים אפשריים לתופעה זו:

ראשית, מצאנו עדויות מעטות לתופעה זו גם בתיאורים של קבוצות מקוונות אשר החלו את דרכן ככאלו, ובהם היא קיבלה את ההסבר של ”אפקט המסך” (2020 .,L ,Vaimberg & .R ,Vaimberg(. אפקט זה נובע מכך שכאשר אנשים עורכים הפרדה בין פעולותיהם ובין עולמם האמיתי וזהותם, הם חשים עצמם פחות פגיעים, ופחות מחויבים לשאת בתוצאות מעשיהם. האפקט מייצר למעשה דיסוציאציה אופרציונלית בין האדם ובין דמותו המוצגת על המסך. גם לשץ' בראיון שערך עימו וינברג טען כי ההעזה בקבוצות און־ליין רבה יותר מאשר בקבוצות רגילות, בשל המרחק הקיים בין המשתתפים (2020 ,Rolnick & Weinberg(.

הסבר נוסף לממצאים תלינו גם במגפת הקורונה, במחשבות האקזיסטנציאליות שהיא מעוררת, ובהשפעות הבידוד, הסגר והריחוק החברתי הכפוי, המגבירים את הצורך בהשתייכות. אפשרות נוספת היא שזרעי האמון והביטחון שאפשרו את הקרבה והאינטימיות במרחב המקוון נזרעו כבר בשלבים המוקדמים יותר של הקבוצה, במפגשים פא”פ. הודות למפגשים אלה יכלו המשתתפים להיפתח בפני הקבוצה לאחר המעבר לזום.

לבסוף תהינו אם תופעה זו קשורה בדרך כלשהי לעובדה שבתקופת הקורונה אין למשתתפים אפשרות להיפגש זה עם זה מחוץ למסגרת המפגשים הקבוצתיים בזום. מרחבי מפגש אלו מתקיימים בקבוצות הנפגשות פא”פ. ושכיחים בעיקר בקבוצות יחסים בין־אישיים המתקיימות במסגרות אקדמיות, שבהן מבלים הסטודנטים ביחד ימים ארוכים. גם החוקים השוללים דיבור מחוץ לחדר הקבוצה נוקשים פחות במסגרות האקדמיות לעומת הקבוצות הטיפוליות. להעדר המרחב המעברי של ההפסקה יכולות להיות כמה השפעות מנוגדות. מחד, לקבוצות בזום חסר אותו ”משחק מקדים”, המחמם את המשתתפים לפני המפגשים עצמם, ויכול לסייע להם. מאידך, בקבוצות המקוונות המשתתפים נדרשים לקפוץ ישר למים, ולהתחיל בעבודה. במרחב ההפסקה קיימות גם דליפות רבות של דיבור בין משתתפים, ואלה מפריעות לעיתים לעבודה הטיפולית. תופעה נוספת שהשפיעה על האווירה בקבוצות הזום היתה מצב הקבוצה בטרם המעבר. הראינו כי המידה שבה צלח המעבר היתה קשורה לשלב ההתפתחותי שבו נמצאה הקבוצה בעת המעבר, לאווירה ששררה בה, וליחסים שהתקיימו בין חבריה. בקבוצות שעברו למרחב המקוון בשלב הסכיזו־פרנואידי )בירן, 1983( התגלה קושי גדול להסתגל למצב החדש ולהתמודד עם האתגרים שהוא הציב. ממצאים אלו ייחודיים למחקר הנוכחי, המתמקד במעבר מקבוצות פא”פ לקבוצות מקוונות. מציאות חיינו בימים אלה מלמדת על אפשרות שבעתיד נצטרך לייצר מבנים קבוצתיים שונים, שישלבו בין מרחבים פא”פ ומקוונים. לאור זאת חשוב לתת על כך את הדעת.

במאמר זה עמדנו גם על מספר מאפיינים של מרחב הזום שלא תוארו במחקרים קודמים, וניסינו להבין את משמעותם הדינמית. גילינו למשל כי רבים מאוד מהמשתתפים חשים כאילו הם יושבים לצידו של המנחה, אף על פי שבפועל, על המסך, רואה המנחה לצדו רק אחד מהמשתתפים. הפירוש שהצענו היה כי פוזיציית ההחזקה (1960 ,Winnicott (שיוצר הזום אקטיבית יותר, ומאפשרת למנחה להיות קרוב לכל אחד מהמשתתפים, ובו בזמן גם לשבת ”מולו”, כלומר ליצור איתו קשר עין. תחושה זו מגדילה את תחושת הביטחון של המשתתפים, הנחוצה כל כך במיוחד בתקופה זו, כאשר העולם מתגלה כמקום לא בטוח, והמציאות עוברת שינויים פתאומיים וקיצוניים.

המלצות

המעבר ”מהמעגל למסך”, ”מהעולם הישן לעולם החדש”, מציב אתגרים חדשים בפני המנחה שעובר מתפקיד של ”מנצח” לתפקיד ”מארח”. על סמך הממצאים שהבאנו ניסחנו מספר המלצות למנחים של קבוצות מקוונות, בפרט במצבי חרום ומשבר.

• - בהיעדר מעגל חיצוני נדרש המנחה להחזיק מעגל פנימי בתוכו. על מנת לסייע לקבוצה ליצור תרבות קבוצתית ”עגולה” הוא צריך לגלות יותר גמישות, יצירתיות, ועמדה שוויונית ומקבלת. היבט נוסף וקונקרטי יותר של החזקת המעגל בתוכו הוא החזקת הקבוצה כולה, בכל רגע נתון. עליו לשאוף לעשות זאת גם כאשר מבטו מתמקד במשתתף אחד, וגם כאשר חלק מהמשתתפים חסרים, ואין ב”חדר” כיסאות ריקים שיזכירו אותם.

• - המנחה נדרש להחזיק את המבנה הווירטואלי החדש ולטפל באדמיניסטרציה הדינמית. עליו להיות כשיר להתמודד עם הסביבה הטכנולוגית החדשה, ולתת לקבוצה סיבות לסמוך עליו שיחזיק את המבנה החדש של הסטינג. החזקה זו כוללת, בין היתר, יצירת מרחב בטוח לעבודה, הצבת גבולות ברורים, דאגה לאינטרנט יציב ושליטה בטכנולוגיית הזום.

• - המנחה נדרש להיות ער לכלל ההתרחשויות על מסכי המשתתפים, ולא לחשוש לשקף אותן ולבדוק עם הקבוצה את משמעותן. יתרה מכך, ה”נוף” הנשקף ממסך הזום הוא חומר רב עוצמה שיכול לשמש לקידום השיח הקבוצתי.

המחקר הנוכחי תורם לחשיפת התופעות המתרחשות בקבוצות שהחלו במפגשי פא”פ ועברו לזום. חלק מהתופעות המתוארות בו חדשות, ואחרות דווחו כבר במחקרים שנערכו על קבוצות שהחלו את דרכן במסגרת מקוונת (a2020 ,Weinberg(.

אחת המגבלות של מחקר זה היא העדר פרספקטיבה מספקת שתאפשר לבחון את הממצאים ממרחק של זמן. המאמר נכתב תוך כדי התמודדות עם מצב החירום ולא לאחריו, ואין בו התייחסות להשפעות ארוכות הטווח של השינוי שהוא מתאר. כמו כן, מחקר זה בוחן מספר סוגים של קבוצות, ולא מתעסק בהבדלים בין הקבוצות השונות.

המחקר בנושא קבוצות מקוונות נמצא אמנם בחיתוליו, אך הקורונה מספקת כר נרחב למחקר איכותני וכמותי בנושא זה. תופעות מעניינות ומשמעותיות רבות שתיארנו במאמר הנוכחי מזמינות להמשך חקירה מעמיקה, כמו למשל השפעת המראה העצמית הקונקרטית על הדינמיקה הקבוצתית. כמו כן מעניין לערוך השוואה בין מידת האינטימיות ותהליכים קבוצתיים נוספים בקבוצות שהחלו בזום וקבוצות שהחלו במפגשים פא”פ. מחקר כזה יוכל לקבוע אם מומלץ להתחיל את התהליך בקבוצות מקוונות במספר מפגשים שייערכו פא”פ. במאמר זה הראינו כי המעבר למרחב המקוון אינו רק חיסרון, וטמונות בו גם הזדמנויות חדשות. חשוב שמנחים ידעו כי בעזרת החזקה נכונה תוכל הקבוצה להתפתח למקומות משמעותיים, וליצור גם במרחב הזום הדו־ממדי חוויה שיש בה עומק.

מקורות

ארון, ל. )2013(. כיצד חווה המטופל את הסובייקטיביות של האנליטיקאי. בתוך ל. ארון )עורך(. המפגש: הדדיות ואינטרסובייקטיביות בפסיכואנליזה. )עמ׳ 127-98(. תל־אביב: עם עובד. בירן, ח. )1983(. ניתוח יחסי מנחה־קבוצה ומהלך התפתחות הקבוצה לפי מודלים תיאורטיים של יחסי־אובייקט. בתוך: נ. רוזנווסר ול. נתן )עורכים(, הנחיית קבוצות: מקראה )עמ׳ 219-201(. ירושלים: מרכז ציפורי. ברק, ע. )2005(. מחקר והתנסויות בהתערבויות בקבוצות מקוונות: הזדמנויות ואתגרים לצד קשיים וסיכונים. מקבץ, 10)2(, .56-33 וינברג, ח. )2018(. הפרדוקס של קבוצות אינטרנט: לבד בנוכחות של אחרים וירטואליים. אבן יהודה: אמציה. ויניקוט, ד. ו. )2007(. משחק ומציאות. תל־אביב: עם עובד.

טריאסט, י. )2020(. זומתרפיה (therapy-Zoom (בשטוחלנדיה: פסיכותרפיה בעת קורונה. בטיפולנט. נדלה מ: triest_yosi_therapy_Zoom/particles/il.co.betipulnet.www://https סטולפר, א. )2015(. קבוצה עם חלל, מקבץ, 19)2(, .41-25 רוט, מ. )2020(. העברה בימי קורונה. בטיפולנט. נדלה מ: 7%9D%_7%94D8%A7%D7%91%D2%A7%D7%94%D/%particles/il.co.betipulnet.www://https 7%94D0%A7%D7%95%D8%A7%D7%95%D7%A7%D%_7%99D%E7%9D7%99%D1% .Books Basic :York New .papers other and groups in Experiences .)1961 (.R .W ,Bion Jason :London .psychoanalysis on papers Selected :thoughts Second .)1967 (----- .Aronson ,Psychoanalysis of Journal International .analysis group On .)1946 (.H .S ,Foulkes 46-51. 27, ,(.Ed (Foulkes .E In .life mental' individuals the of matrix as group The .)1973 (----- .Karnac :London .)223-234 .pp (papers selected Foulkes .H.S analytic group in process therapeutic the of outline short A .)1975 (-----. 59-63. 8, ,Analysis Group .psychotherapy .Karnac :London .papers Selected .)1977 (------. .Karnac :London .analysis group Therapeutic .)1984 (-----. psychoanalytic The :psychotherapy Group .)1990 (.J .E ,Anthony & .H .S ,Foulkes .Karnac :London .)edition Second (approach of Journal .concepts my of development the on Notes .)1959 (.K Goldstein 5-14. 15, ,Psychology Individual experience Unformulated :coherence to chaos familiar From .)2007 (.R ,Grossmark 193-208. 3, ,Psychoanalysis Relational .psychotherapy group in enactment and 215-221. 12, ,Conference Case .groups youth in role scapegoat The .)1965 (.K ,Heap .Press Hogarth :London .self the of analysis The) 1971 (.H ,Kohut du function la de formateur comme mirror du stadde Le .])1949 [1966 (.J ,Lacan ,Ecrits In .psychanalytique experience'l dans revelee est nous elle'qu telle ,je .seuil du Editions :Paris Integrating .psychology and education in methods Research .)2014 (.M .D ,Mertens :Delhi New ,London .approaches qualitative and quantitative with diversity .Oaks Thousand ,Publications Sa

r and group the in forces Destructive :group-anti The .)2015 (.M ,Nitsun .Routledge :London .potential creative and dialogue ,Monologue :group the of language The .)1993 (.J ,Schlapobersky psyche The ,)eds (Zinkin .L and Brown .D In .analysis group in discourse .(231–211 .pp (theory analytic-group in Developments :world social the and .Routledge :London Group .practice clinical in level primordial' Foulkes .)1986 (.R ,Usandivaras 113-124. ,(2) 19 ,Analysis technological the through Transformations.)2020 (.L ,Vaimberg & .R ,Vaimberg online of practice and Theory ,).Eds (Rolnick .A & Weinberg .H :In .mirror .Routledge :York New .)188-204 .pp (therapy :containers leaking in flourish that groups Impossible .)2016 (.H ,Weinberg 330-349. ,(4) 49 ,Analysis Group .theory analytic group Challenging in Published .therapy) group (Online :screen the to couch the From .)a2020 (----- .Circle Group AGPA 2020 Winter the during possibilities and Challenges :psychotherapy group Online .)b2020 (----- ,Practice and Research ,Theory :Dynamics Group .review practice A 19: Covid 0000140gdn/10.1037/org.doi.dx://http 201-211. ,)3 (24 New .therapy online of practice and Theory .)2020 (.A ,Rolnick & .H ,Weinberg .Routledge :York International .relationship child-parent of theory The .)1960 (.W .D ,Winnicott 585-595. 4, ,Psychoanalysis of J