דברי פתיחה כנס סופ"ש קבוצות-יחסי אחים- אחרות, זרות, קרבה ועדות.

הכל התחיל מחלום שחלמנו יחד, בתקופה שבה העולם התפצל למחנאות והמהפכה המשפטית הוציאה אלפי אנשים לרחובות. אז, בתקופה של קיטוב ואין סוף פיצולים וכמעט בפתח של מלחמת אחים נראה שכנס קבוצות בניהול משותף של ערבי ויהודיה יזמין לתנועה חדשה.

 דמיינו מגוון אחים מטאפוריים מתקבצים יחד ויוצרים מרחב משותף להקשבה ושיחה, התפתחות ומפגש אמיתי בין הדומה שבינינו לבין הזר והאחר שבתוכנו , חשבנו שאולי זו הזדמנות שלנו להסתכל אחד לשני בעיניים ולנסות לדבר.   

 סאיד ואני מכירים שנים, נפגשנו בצמתים שונים של החיים המקצועיים וגם בכנס סופ"ש קבוצות, אבל אף פעם לא עבדנו כתף אל כתף , מבט אל מבט על יצירת עולם משותף .

פגישת עבודה ראשונה.

שולחן קטן ופינתי, בית קפה באמצע הדרך בין נווה שלום ותל אביב.

-        הפוך גדול, חלש ובלי קצף, ביקשתי מהמלצרית.

-        אני בדיוק הפוך ממנה, אמר סאיד, לי קטן, חזק, ודווקא עם קצף.

וכשמלצרית התרחקה , סאיד אמר, את יודעת , אני אחד משישה..

ואני עניתי, אני בת יחידה.

האחרות בינינו בלטה מהתחלה והייתה למרכיב הראשון בדרכנו.

התבוננו על הכנס ופגשנו את עצמינו הפכים בראיה ניהולית אך משלימים, משוחחים ומתקרבים תוך אמונה ואהבה גדולה לעשייה המקצועית. בדרך מצאנו נבחרת מדהימה שהתארגנה לוועדת היגוי שהייתה לנו לשורשים המאפשרים תנופה ומזינים במים חיים של חופש ויצירתיות המחשבה. ועדה שחלקה איתנו את החלום לכנס בו לאחים מסוגים שונים יש מקום לשבת יחד ,להשמיע את קולם , להיות בדיאלוג ושיח ולא פחות מזה להיות בהקשבה ופתיחות להשפעה הדדית.

הצוות המנחים נבחר בקפידה, עם מגוון זוויות ראיה , מומחיות בתחום וניסיון עשיר בעבודה קבוצתית בארץ ובעולם. התרגשתי לקבל את הסכמתכם להצטרף לעשיה ולברוא יחד את כנס הקבוצות המסורתי של העמותה, בו התאהבתי לראשונה לפני כ 16 שנה כשהגעתי אליו כמשתתפת מהשורה. 

ויום אחד כל זה פשוט התהפך. לא כמו קפה הפוך בהתחלה, יותר כמו כוכב בגלקסיה שהתהפך, איבד את הכוח הכבידה ונבלע בתוך החור השחור שאין ממנו חזרה.

 מ7.10 העולם עצר מלכת , האוויר נהיה דליל יותר והחמצן לא תמיד הספיק בשביל לנשום, הכאב חסם את הראות, והעיניים התייבשו מהדמעות.

העולם נחצה ל"לפני ואחרי"...

ואיפה החלומות אתם שואלים?

 קפאו להם , כמו גם חלקינו מול הקטסטרופה שפקדה אותנו. קפאנו מפנים והתגייסנו "על מלא" לתמוך, להנחות , לסייע ולהציל את העולם האבוד שהתהפך לנו תוך רגע והתפזר לרסיסים של לבבות שבורים.

דחינו את הכנס מנובמבר למרץ  (שלפי לוח שנה הרומי המקורי פותח שנה חדשה) והחזקנו יחד בתקווה שלקראת שנה שנפתחת באביב בו גבעולים מבצבצים תחת אדמה חרוכה,  נוכל לקיימו למרות המלחמה ואולי בצילה.

בחודשים הראשונים היה קשה לחלום אותו שוב.

 בחודשים הראשונים היה קשה לחלום ואפילו לעצום עיניים כדי לישון. התחלנו להפשיר בהדרגה וכשראינו את העשייה שלכם, של הקהילה המקצועית שלנו בהנחיה, טיפול, הובלה, ליווי , תמיכה והדרכה , התפעלנו , התרגשנו והבנו כמה גם אתם המנחים זקוקים לנשימה, למנוחה, למקום להתבוננות ולעצירה.

 הבנו כמה הכנס הזה נחוץ לכולנו.

אנחנו עדיין בתוך ימים קשים וכואבים, ודווקא היום כנס בנושא של יחסי אחים המפגיש אותנו עם האחרות שבתוכנו ועם הזרות שבינינו כל כך חיוני כי הוא בונה רצף במקום שהייתה קטיעה וקיטוב, הוא מאפשר דיאלוג , מפגשים וחיבורים חדשים.

אני מאמינה שבאמצעות השיח קשוב ואמיתי ניתן לייצר תנועות זהירות במקומות קפואים, נגיעה בין החיים שהתהפכו  ונעצרו לעולמות חדשים שנוצרים מתוך הכרה באחר ובאובדנו, עדות לחוויות בלתי נסבלות וחיבור בין החללים הריקים ומתמלאים שבנו.

וכדי שכל זה יוכל לקרות כל אחד ואחת מאיתנו כאן צריך פשוט להגיע באמת ולתת לעצמו ולנו להיות עם כל מה שהוא או היא ברגע זה ועם הרגעים והמפגשים שהכנס הזה הולך להציע עבור כל אחד מאיתנו. 

וכמה מילים על מבנה הכנס...

הכנס הזה הוא כולו חוויה והתנסות. הוא מכלול של קבוצות קטנות ודינמיות בהם מתאפשר שיח יותר אישי , בין -אישי ומשפחתי לבין מטריצות חלומות שכל הכנס חולם את חלומותיו יחד ומהדהד את המתרחש בו ובחברה כולה דרך אסוציאציות לחלומות שהופכים מאישיים לקולקטיבים ומתקרבים כך למעטפת הלא מודע החברתי .

הקבוצה הגדולה בכנס בסיומו של כל יום ממזגת את כל הכנס, כולל צוות המנחים , למרחב ציבורי או כפי שניתן לקרוא לו "כיכר העיר" . קיימת חשיבות מכרעת לנוכחות בקבוצה הגדולה כי היא המאפשרת להשמיע ולפגוש מגוון דעות וקולות בתוך החברה ישראלית המתקיימים גם כאן בכנס .

ולבסוף, ההפסקות .

כמו במוסיקה , היצירה המוזיקלית נוצרת מהצלילים שבה ומהרווחים שביניהם.

 ברווחים בין הקבוצות קוראים רגעים קטנים של מגע אנושי חם ופשוט וגם מורכב ומזמין  התבוננות . הרווח לעיתים הופך למרווח נשימה, לזמן בו שרירים גדלים ונמתחים, לזמן בו ההזנה מתעכלת והופכת לשלנו.   

הכנס כשלם היא חוויה מוזיקלית אחת בה לכל כלי וצליליו יש מקום

 והמנגינה כולה היא יצירתו של האנסמבל .